המודיעין המצרי שונאים את חמאס לא פחות מאיתנו

makorrishon.co.il · Feb 17, 2026 · Collected from GDELT

Full Article

כשנקבעה לו הפגישה עם שר ההגנה של מצרים, אל"מ (מיל') דוד חכם לא היה יכול לנחש איזו דרמה עומדת להתחולל בארץ הנילוס, ואיזה תפקיד קריטי ימלא בן שיחו. היו אלה ימי שלטונו של מוחמד מורסי, איש "האחים המוסלמים" ששנה קודם לכן נבחר לנשיא מצרים. הפגישה בין אנשי משרד ההגנה המצרי לראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון דאז אלוף (מיל') עמוס גלעד, ויועץ שר הביטחון לעניינים ערביים אל"מ (מיל') דוד חכם, נקבעה ל־6 ביולי 2013. אלא שב־3 ביולי 2013 התחוללה במצרים הפיכה צבאית מהירה; מי שהוביל אותה והפך לשליט המדינה בפועל היה שר ההגנה וראש המועצה הצבאית העליונה, עבד אלפתח א־סיסי. כשנציגי משרד הביטחון הישראלי הגיעו למטה המודיעין המצרי בקהיר, הם מצאו מולם את האיש החזק במצרים מאז ועד היום. "אני מדבר איתך על פגישה שמתקיימת בסך הכול שלושה ימים אחרי שהמהלך של א־סיסי יצא לדרך, ובמסגרתו הנשיא נעצר ונכלא מאחורי סורג ובריח", מדגיש חכם. "ברגע הכל־כך רגיש הזה אנחנו נפגשים עם מי שהפך לשליט בפועל של מצרים. א־סיסי היה מהורהר מאוד, ועקבות אירועי הימים האחרונים ניכרו היטב על פניו. הדחתו של מורסי הייתה אומנם מהלך מחושב, שנעשה רק אחרי שהצבא הכשיר את דעת הקהל לכך, אבל בפגישה היה ברור שא־סיסי עדיין מפנים את גודל האחריות שנטל על עצמו. הוא היה מופנם מאוד, שקט שלא כהרגלו. יכולת לראות עליו את הלבטים שהוא נתון בהם. הוא הכניס את מצרים לתקופה חדשה, לעידן חדש. המודל והגאווה בעיני א־סיסי. ג'מאל נאצר | צילום: איי.אף.פי"אגב, באותו שלב א־סיסי החזיק בידיו את השליטה במדינה, אבל הוא לא היה הנשיא באופן רשמי. כשסילק את מורסי הוא לא לקח לעצמו את התפקיד, אלא מינה את נשיא בית המשפט החוקתי של מצרים, עדלי מנסור, לנשיא זמני. רק קרוב לשנה אחר כך התקיימו בחירות, וא־סיסי הפך לנשיא מצרים. ובכל זאת, מרגע הדחתו של מורסי, היה ברור שא־סיסי מבין שהאחריות לגורלה של מצרים מונחת בראש ובראשונה על כתפיו. הוא בעל הבית, משום שהוא עומד בראש גורם הכוח המרכזי, החשוב והחזק ביותר בהוויה המצרית - שזה הצבא, הכוחות המזוינים. לא אשכח את המפגש הזה לעולם. א־סיסי כאמור קימץ במילים, ויחד עם זאת שמענו ממנו הרהורים ולבטים".להערכתו של חכם, א־סיסי כלל לא תכנן להפוך לנשיא מצרים, עד שהנסיבות הובילו אותו למעמד הזה. ועם זאת, את הרמז הראשון לעתיד הצפוי לו ניתן למצוא כבר ברגע אחד מילדותו. "ישנה תמונה של א־סיסי שחרותה בזיכרוני: הוא, כילד קטן, עומד ומתבונן מלמטה למעלה בנשיא נאצר. נאצר היה מבחינתו אדם משכמו ומעלה, דמות בעלת יוקרה בלתי רגילה, סמל למצרים של שנות החמישים והשישים. בעיני א־סיסי, נאצר הוא המודל, הוא המייצג של הפטריוטיות, הלאומיות והגאווה המצרית. התמונה הזאת מדגימה את דרכיה הפתלתלות של ההיסטוריה, אבל כששואלים אותי אם א־סיסי חתר לנשיאות, התשובה שלי היא שאני לא חושב כך. כשנפגשתי איתו, היה לי קשה לראות אותו כנשיא. במצרים שלטו אישים בעלי כושר רטורי יוצא דופן, כמו נאצר, סאדאת או מובארכ. א־סיסי נראה יותר טיפוס שנחבא אל הכלים, איש מערכת, ביורוקרט, פחות סוחף המונים – אם כי מאז הוא השתפר בנאומים מול קהל. מגיע לו כל הכבוד על שהוא מחזיק מעמד כבר יותר מעשר שנים כנשיא מדינה לא קלה"."אנחנו רואים הקמת מנהרות תת־קרקעיות שעשויות לשמש כבונקרים לאמצעי לחימה, סלילת צירים מתחת לתעלת סואץ, הקמת גשרים שיכולים לשמש למעבר כוחות, וגם פריסה חריגה של טנקים. על כל זה ישראל צריכה לקיים שיח עם הצד המצרי. אני מאמין ששיח כזה צריך להתבצע מתחת לשולחן"הפגישה עם א־סיסי הייתה אחת מני רבות שקיים חכם עם בכירים במדינות ערב בכלל ובמצרים בפרט. הוא בן 75, נשוי ואב לשלושה, תושב רעות. בצבא שימש בשורת תפקידים בחיל המודיעין ובאגף התכנון שקשורים להשכלתו כמזרחן, ואחר כך הושאל לחמש שנים למוסד. בהמשך חזר לצה"ל ושימש יועץ מדיני למתאם פעולות הממשלה בשטחים. לפני ועידת מדריד היה מעורב במגעים לקיום משא ומתן עם ההנהגה הפלסטינית המקומית ביו"ש. בשנות התשעים פעל מול השייח' יאסין בשני מקרים של חטיפת ישראלים - שוטר מג"ב נסים טולדנו והחייל נחשון וקסמן.את עיקר מומחיותו בנעשה בזירה המצרית קנה כששימש כיועץ לעניינים ערביים של שורת שרי ביטחון - יצחק מרדכי, משה ארנס, אהוד ברק, בנימין בן־אליעזר, שאול מופז, עמיר פרץ ושוב אהוד ברק. בתפקידו זה היה חכם אחראי, בין השאר, לניהול חלק ניכר מהקשרים של הממסד הביטחוני הישראלי עם מקביליו בירדן ובמצרים, ולשם כך נדרש לצבור ידע רב על אודות שתי שכנותיה אלה של ישראל.מצרים, מסביר חכם, היא מדינה שסובלת מפיצול אישיות. מחד גיסא היא מעוניינת לחזור למעמדה כמנהיגת העולם הערבי, ומאידך גיסא היא צריכה להתמודד עם בעיות פנימיות קשות שמעיבות על עצם יכולתה לתפקד כמדינה נורמלית. "הבעיה הראשונה במעלה היא גודל האוכלוסייה. היום כבר יש במצרים למעלה מ־115 מיליון בני אדם, והריבוי שם מרחיק לכת. בקהיר לבדה חיים יותר מעשרה מיליוני בני אדם – זה מטרופולין אדיר, ולא כולם נהנים שם מחיים הוגנים, נקרא לזה כך. אז יש לנו אוכלוסייה ענקית שמצבה הכלכלי רק הולך ומידרדר, לצד קושי לשלוט בשטח, משום שהמרחקים הם עצומים. זה אתגר דרמטי שניצב בפני מי שמבקש להנהיג את המדינה הזאת". אמריקה רואה במצרים עוגן במזרח התיכון, בקשר מתבטא במליארדי דולרים בשנה. פגישת טראמפ וא־סיסי בדאבוס, בחודש שעבר | צילום: איי.אף.פי לכך מוסיף חכם את האתגר הפוליטי שהשלטון הנוכחי במצרים צריך להתמודד איתו: "האופוזיציה בהובלת האחים המוסלמים עדיין קיימת, אף שהיא דוכאה בצורה שיטתית ואכזרית. בהתחלה התמיכה העממית בא־סיסי הייתה בשמיים, אבל לאורך הזמן אנחנו רואים שחיקה והתרופפות מההיבט הזה. ההבטחה שהוא הציג לא התממשה. זה קורה גם בגלל קשיים אובייקטיביים, אבל את המצרי ברחוב הקשיים האלו לא מעניינים. א־סיסי כבר בכהונה שלישית, והאזרח שקיווה לראות שינוי וחשב שמצרים עומדת לעלות על דרך חדשה של שגשוג, לא מקבל את זה. מצרים של היום לא מסוגלת אפילו לספק מזון לכל תושביה ללא סיוע כלכלי חיצוני, שאותו היא מקבלת מסעודיה, ואין ספק שזה משפיע באופן דרמטי על מצבה האסטרטגי ועל מעמדה. יציבותה של המדינה המצרית ויציבותו של השלטון תלויים ביכולת לספק מזון לעם המצרי. שיפור המצב הכלכלי הוא המפתח להבטחת קיומו של המשטר, וא־סיסי יודע זאת היטב".הכסף מאמריקה, הגרעין מרוסיהאנחנו עוברים לדבר על הסכם השלום בין ישראל למצרים. בראשית הדברים חשוב לחכם להבהיר ששכנינו רחוקים מלהיות אוהבי ישראל. "הטבח הנורא של שבעה באוקטובר לא הכאיב להם ברמה הרגשית. הם לא היו מעוניינים שהוא יתרחש, בעיקר בגלל התוצאות שהוא גרר, אבל חשוב לא להשלות את עצמנו: ישראל היא גורם בעייתי מאוד בעיניהם. ועם זאת, לשלטון המצרי יש אינטרס מובהק בשימור הסכם השלום, בין השאר על רקע המאבק הפנימי הקשה שיש לו עם תנועת האחים המוסלמים - שחמאס הוא למעשה שלוחה שלה. במפגשים שלי עם המודיעין הכללי המצרי הרגשתי שהם שונאים את חמאס לא פחות מאיתנו. לכן הם גם לא מזילים דמעה כאשר ישראל מכה בחמאס ופוגעת בו".ובכל זאת, עד כמה אפשר לסמוך על האינטרס שלהם בקיום הסכם השלום? כשמצרים מתחמשת, ישראל לא צריכה להיות מודאגת?"בהתחלה התמיכה העממית בא־סיסי הייתה בשמיים, אבל לאורך הזמן אנחנו רואים שחיקה והתרופפות. האזרח שחשב שמצרים עומדת להתחיל לשגשג, לא רואה את זה קורה. מצרים לא מסוגלת אפילו לספק מזון לכל תושביה ללא סיוע חיצוני, וזה משפיע באופן דרמטי על מצבה האסטרטגי""כרגע המדיניות, ההבנה והראייה של המצרים היא שיש בהחלט אינטרס להמשיך את הסכם השלום ולא לחזור למצב מלחמה. אבל צריך לזכור שבחיים אין שום דבר קבוע, והכול עלול להשתנות. חשוב גם להבין שהשלום בין ישראל למצרים לא דומה לשלום בין לוקסמבורג לצרפת. השלום שלנו הוא חלקי, צולע, לא שלום מלא. היחסים הטובים בין ישראל למצרים נשארים כמעט אך ורק ברמת הקשר הצבאי־ביטחוני המתחייב בין המדינות. יחסים מדיניים וכלכליים לא קיימים כמעט, מעבר לסיפור של הסכם הגז. גם ההסכם הזה הוא ברמה של G2G, עסקה בין ממשלה לממשלה, שנעשתה בתיווך אמריקני; אין בין ישראל למצרים יחסים ברמה של P2P (אנשים לאנשים – ש"פ), אין כמעט קשרים כלכליים. זה קורה בין השאר משום שהעם המצרי לא מצטיין, בלשון המעטה, באהדה לישראל. הלכי הרוח שם הם אנטי־ישראליים".המציאות הזאת, לשיטתו של חכם, מחייבת את ישראל לנהל מדיניות של כבדהו וחשדהו. "מצד אחד צריך לשמר את הסכם השלום עד כמה שניתן. אני חושב שזה אחד ההישגים הגדולים של מנחם בגין המנוח. גם אם השלום הזה חלקי ומוגבל – הוא עונה על צורך אסטרטגי־ביטחוני־מדיני של ישראל, ומאפשר לה להפנות משאבים להתמודדות עם אתגרים אחרים. ההסכם עם מצרים הקל עלינו להילחם בשבע הזירות האחרות, כאשר החזית הדרומית נשארת שקטה - לא רק באופן יחסי, אלא באופן כמעט מוחלט. היו אירועים גם בגזרה הזאת, אבל הם חריגים מאוד", הוא אומר ומציין כדוגמה את הפיגוע שאירע ביוני 2023, אז שוטר מצרי חדר לשטח ישראל ורצח שני לוחמים ולוחמת."מצד שני, צריך לעמוד כל הזמן על המשמר ולוודא שמצרים עומדת בהתחייבויות שלה. זו סוגיה רגישה מאוד, אבל אסור לאפשר בשום אופן הפרות משמעותיות. אף אחד לא יודע מה יהיה בעוד עשר שנים, לאן הדברים הולכים, ולכן ישראל חייבת לשמר יכולות של מעקב ושל מודיעין, לדעת מה מתפתח במצרים, שבכל מקרה לא נהיה מופתעים". אינטרס מובהק בשימור הסכם השלום. צבא מצרים מלווה את מזכ"ל האו"ם בצד המצרי של מעבר רפיח | צילום: AFPחכם מציין כי ישראל כבר התמודדה בעבר עם הפרות של מצד מצרים, והצליחה להחזיר אותה לתלם של פעולה בהתאם להסכם. לצד זאת אפשרה ישראל חריגות מוסכמות, מוגבלות מאוד, שנועדו להקל על המצרים בהתמודדות עם ארגוני הטרור האסלאמי בסיני. "אין ספק שצריך לשים לב להתעצמות הצבאית של מצרים. הנושא הזה עלה עוד בתקופת מובארכ, בשיחות שניהלנו עם שר ההגנה שלו, מוחמד טנטאווי. כחלק מהדיאלוג האסטרטגי הערנו על עניין ההתעצמות, והעמדנו את המצרים על חובתם להפסיק את הפרות הנספח הצבאי של הסכם השלום. אלו דברים שעלו אז וחזרו גם אחר כך. ב־2012 הייתה פריסה של טנקים מצריים ושל כוחות חי"ר בסיני, ובשיחות עם א־סיסי עמדנו על כך שזה יבוטל. בסופו של עניין הם הסירו את ההפרה הזאת."גם בשנים האחרונות, בוודאי בשנתיים של המלחמה, אנחנו עדים להפרות של ההסכם בסיני. אני לא יודע אם לקרוא להן הפרות חמורות, כי צריך לעשות הבחנה בין כאלה שאפשר לחיות איתן ובין הפרות מאז'וריות שאסור בשום פנים לעבור עליהן לסדר היום, וצריך להתעקש שהן תוסרנה. בין הדברים שאנחנו רואים, על פי מה שדווח במקורות גלויים, אפשר לציין הארכה של מסלולי המראה ונחיתה בשדות התעופה, הקמת מנהרות תת־קרקעיות שעשויות לשמש כבונקרים לאמצעי לחימה, סלילת צירים מתחת לתעלת סואץ, הקמת גשרים שיכולים לשמש למעבר כוחות, וגם פריסה חריגה של טנקים. על כל זה ישראל צריכה לקיים שיח עם הצד המצרי, וייתכן שזה כבר קורה. מהניסיון שלי אני מאמין ששיח כזה צריך להתבצע מתחת לשולחן, בערוצי המגע וההידברות הדיסקרטיים, ולא במחולות ובמצלתיים".בהקשר זה מזכיר חכם מערכת יחסים אחרת, שמספקת לישראל מנוף לחץ. "מצרים מקבלת מארצות הברית סיוע צבאי בהיקף של 1.5 מיליארדי דולרים בשנה, והקשר הזה הוא בעל חשיבות רבה עבורם. א־סיסי מנסה אומנם בשנים האחרונות לעשות 'פיזור נאמנויות', ולכן למשל הרוסים הם אלו שבונים לו את הכור הגרעיני באלדַבּעָה - עוד נושא שישראל חייבת לעקוב אחריו בשבע עיניים. בכל מקרה, האמריקנים רואים במצרים עוגן להשפעה במזרח התיכון, בסכסוך הישראלי־פלסטיני ובכלל, ויש להם אפשרות ללחוץ על הצד המצרי. כל אימת שיש הפרות, ישראל פועלת אומנם מול המצרים במישור הבילטרלי - רק לפני כמה חודשים יצאה משלחת ביטחונית ישראלית לקהיר לדון בין השאר בנושאים האלה - אבל במקביל היא מנצלת את השירותים הטובים של ארצות הברית, כדי שגם היא תפעיל את השפעתה"."כל ניסיון לפתור את הבעיה העזתית על חשבון המצרים גורם